ילד קטן שואל את אביו, מתכנת מחשבים: "אבא ,השמש זורחת ביום ושוקעת בלילה?"

אבא: "כן בני"

ילד: "למה ?"

אבא: "אם זה עובד ,אל תיגע !"

מודה, ההומור הוא ממנה והלאה, אבל מי לא מצא את עצמו עומד על פיסת קרקע בגודל מטר על מטר, במילואים או בטרק בנפאל, מפחד לזוז סנטימטר בכדי לא לאבד קליטה בפלאפון..  או חוזר על אותו מתכון בישול בדיוק עשרות פעמים ברציפות, כי ככה זה טעים?  
רובנו חוששים משינויים כשהעסק עובד היטב והכול מנגן, נראה שדי בצדק.

במחשבים, ובמיוחד במחשוב תעשייתי, ישנה משמעות לא מבוטלת לשינויי חומרה, מאחר ושינוי לא מבוקר, ללא התאמת תוכנה יכול להביא אותנו בקלות למצב הלא הרצוי הבא:

חדשנות ,יצירתיות והרצון להיות תמיד בקדמת הטכנולוגיה מביאים את שוק החומרה לשיפורים ועדכונים תכופים של מוצרי המדף. זה יכול להיות שינוי קטן כגון שינוי נגד או קבל או שינוי בגרסת ה BIOS ,ולפעמים אפילו שינוי מהותי יותר.

באמצעות שינויים אלה מנסות יצרניות החומרה לשפר וליעל את פלטפורמות החומרה וכמובן, להוזיל עלויות ברכיבים השונים. שינויים אלה לא תמיד באים לידי ביטוי ע"י שינוי מק"ט, כך שהשינוי יהיה שקוף ללקוח, ופה העניינים עלולים להסתבך... 

עבור המשתמש הממוצע שינויים אלה לא משפיעים (לפחות לא במודע) על תפקוד המוצר,שאר המשתמשים חווים רגישות כזו או אחרת לשינויי החומרה.

הרגישים ביותר הן חברות הנדרשות לעמוד בתקנים בין לאומיים כגון תנאי סביבה, תקני אלמ"ג (קרינה אלקטרו-מגנטית) ותקנים רפואיים. לעתים שינוי חומרה מחייב אותם לבצע בדיקות הסמכה חוזרות לתקנים אלה.

אולם, אני רוצה לדבר דווקא על חברות תקשורת, טלקום, סייבר וכיו"ב... שלא מחויבות לתקנים. לכאורה רק "להלביש" תוכנה ולרוץ על כל פלטפורמה שיש. המשמעויות של החלטה כזו באות לידי ביטוי בטווח הארוך, שינוי רביזיה (revision) בחומרה עלול לגרום לחוסר התאמה בין החומרה לתוכנה, להבדלי ביצועים (למרות שהחומרה מתקדמת יותר) או אפילו תפקוד לקוי של המערכת.  
לעתים, נדרשות שעות עבודה רבות בכדי לאתר את ההבדלים ולבצע את ההתאמות הנדרשות בתוכנה, על מנת להביא את המערכת חזרה למוד פעולה אופטימלי.

כששינוי כזה קורה ,אנו נאלץ להגדיר מספר גרסאות תוכנה עבור גרסאות החומרה השונות, נדרש לעבודת תיעוד כדי להגיב נכון לקריאות שרות ללקוחות עם גרסאות שונות, ולפעמים לאותו לקוח עם גרסאות שונות של אותו המוצר.

בשתי מילים: הקפאת תצורה

כאן נכנסות לתמונה חברות ה EMBEDDED. אינטל, למשל,  מכל קו מוצרים שהיא משיקה, מייעדת מספר מוצרים ללקוחות ה-EMBEDDED. את קו המוצרים הזה שכולל: מעבדים ,כרטיסי רשת  וכיו"ב, אינטל מתחייבת לייצר ולמכור לתקופה של 7 שנים לפחות. כמובן שמסביב נבנתה תעשייה של יצרניות רכיבים משלימים על מנת לתת מענה לדרישות הקפאת תצורה.

כאשר יצרן חומרה רציני מתכנן לוח אם שנועד לתת מענה לשוק ה- EMBEDDED, עליו להתבסס מראש על רכיבים שהוא יודע, בוודאות, שלא ישתנו ויהיו זמינים למשך תקופה ארוכה.

EOL – End Of Life -  הודעה על סיום יצור של מוצר או רכיב כלשהו, בד"כ הודעת EOL תגיע עם תקופת רכישה מינימלית והצעה לדגם מחליף דומה אך לא זהה.

LTB – Last Time Buy - תקופת ההודעה המוקדמת לפני תום יצור מוצר ב- EOL ,בד"כ ניתנת תקופה של חצי שנה על מנת לאפשר ללקוחות להתארגן, לבדוק ולאשר מוצר תחליפי, לחלופין לרכוש כמות מספקת מהרכיב עד לסיום חיי המוצר בו היא עושה שימוש.

Longevity – אורך חיי מוצר, הזמן המינימלי בו יצרנית החומרה מתחייבת לייצר ולמכור את המוצר ללא שינויים.

Obsolote – מוצר שהוצהר עליו כ EOL , תקופת ה LTB  חלפה והופסק ליצרו. ישנו קושי להשיג את המוצר ,מי שלא התכונן והגדיר מוצר תחליפי יאלץ לרכוש מלאים דרך מפיצים לא מורשים (המכונים ג'וברים),  שיודעים לשמור מלאים בדיוק עבור מיקרים כאלה ומוכרים אותם במחירים מופקעים וללא אחריות.

חברת EIM E.S.C, מתמחה באספקת פתרונות חומרה עם שמירת תצורה לטווח ארוך. אנו מלווים את הלקוח ועוזרים לו בהגדרת החומרה המתאימה ,כסטנדרט אנו נמצאים עם האצבע על הדופק על מנת לזהות סיכונים עוד לפני הודעות ה EOL ללקוח, עוקבים אחר רביזיות ומבצעים מעקב הנדסי אחרי מק"טים. כמובן שישנם מקרים בהם השינוי היינו בלתי נמנע, ובמקרה כזה נלווה את הלקוח ונסייע בבחירת מוצר/רכיב תחליפי.

מאת:

אמנון הינה

מנהל פרויקטים